זו זה נה-צ’אן (ねちゃん(*), ברומאג’י: ne-chan, או, בהצמדות לכתיב היפאני, ne-tyan). היא הוא סקרנית, וחמודה ומקסימה ונפלאה.

כשהלכנו, א’ ואני, ביום שישי בערב לטייל, שמענו בדרך בכי קורע־לב של תינוקת-חתולה. הצצנו לראות, וראינו חתלתולה קטנטנה ומסכנונת מייבבת. כמובן שלא התקרבנו יותר מדי. הלכנו להביא לה לו משהו לשתות, והיא והוא נשארה באותה תנוחה אומללה. גם למחרת היא הוא נשארה אותו הדבר בדיוק: חלושה, מסכנה ובוכה. לקחנו אותה אותו הביתה, ומאז היא הוא מכלה את רוב שעות־העירות של ההורים החדשים שלה שלו…: אוכל, משחקים, התכרבלות ומגע, קקי, פיפי ושאר הדברים. אושר אמיתי ^_^!

(*) מיפאנית. 猫 (קריאה: ねこ, neko) זה “חתול”. ちゃん (קריאה: chan, צ’אן) זה סוג של סיומת חיבה (ר’ זה וזה, לדוגמה). ו־ねこ מתקצר ל־ね (ברומאג’י: ne) כמו ששמות מתקצרים ביפאנית.

מסר של נה-צ’אן לאומה:

////////////////////////\

עדכון (9/26): היום הלכנו לרופא כדי לתת לנה-צ’אן חיסון, והוא גילה ש”זה לא גברת, זה אדון” (כשרק הבאתי אותה בפעם הראשונה אליו כדי שיבדוק אותה בדיקה ראשונית, היא היתה צעירה מדי מכדי שיהיה אפשר לדעת באופן ודאי האם מדובר על חתלתולונת או חתלתול).