2005 Dec 4
אני לא חושב שבאמת יש צורך לכתוב הרבה מילים.
טלסקרינים, חד־כיווניים אמנם. הם נמצאים מעל טווח־הראיה שרוב האנשים נוהגים להסתכל בו: צריך להרים מעט את הראש.
מילא הם היו נמצאים בחוות־מחשבים, שם זה עוד איכשהו הגיוני לשים מצלמות (סיטואציה: כיתה ריקה בזמן שהחווה לא הומה; אדם מפלח עכבר ואיזה כרטיס־רשת לתיק), אבל כאן אין שום סיבה.
:-(
תוספת (１２月１１日): קיבלתי לפני כמה ימים את המייל הבא מהמערכת של CS (על־ידי איילת עבאדי), תחת הכותרת System control:
Shalom,
We have installed cameras in the Computer Farm - Levi and Rotberg.
It is part of a new control system that will control the entrance to the lab.
Ayelet Abady,
Office for students affairs.
We have installed cameras in the Computer Farm - Levi and Rotberg.
It is part of a new control system that will control the entrance to the lab.
Ayelet Abady,
Office for students affairs.
December 9th, 2005 at 2:06 pm
הר הצופים על משקל אורתאנק?
December 9th, 2005 at 5:00 pm
גרוע מזה - נמסר לי שהאוניברסיטה בודקת באופן אקראי את תוכן תיבות הדואל (המייל של האונ’ כמובן) כדי לגלות פלגיאטים והעתקות.
December 10th, 2005 at 2:11 am
כל־כך לא מפתיע… בקמפוס הר־הצופים (בניגוד לגבעת־רם, שהוא הרבה יותר נעים ויפה), מפלצת הבטון המכוערת, יש אנשים שמחטטים לך בחפצים האישיים כשאת נכנסת לקמפוס* , לחלק מהקפיטריות (אגב, ל”רחל”, הקפיטריה שבגוש 1 של רוח, אפשר להכנס מהדלת שמול 2111, בלי לעבור דרך איש אנטי־הבטחון) ועד לא מזמן - לספריה(!). מי שנכנס לקמפוס, כך על־פי השלט הגדול שניצב בכניסה, מתיר לערוך עליו חיפוש גופני לפי רצונם של אנשי האנטי־בטחון. בנוסף לזה, יש צלפים על הגגות (מי שלא מאמין, שילך לראות בעצמו כשעולים לגג דרך קומה 5 בספריה של רוחברה. אגב, זה מומלץ בכל מקרה: יש שם נוף מרהיב במיוחד), וכל מני אנשים נושאי־נשק שמסתובבים בקמפוס עם מכשירי־קשר בפול ווליום.
* ובכלל, מותר להכנס רק לסטודנטים ועובדי־האוניברסיטה: שומעים חופשיים? מה פתאום! זה לא שהאוניברסיטה היא מוסד אקדמי הוא משהו (אקדמיה? מה זה?). נראה שמדובר במשהו קרוב יותר לקניון: יש מספרה (כן!), חנות־אופטיקה, מכולת, כלבו, משרד־נסיעות, מסעדות למיניהן, וחנות־הספרים שיש כל־כך רחוקה ממה שאמורה להיות חנות־ספרים אוניברסיטאית להיות: היא מונעת משיקולים כלכליים פשוטים גרידא, של מקסום־רווחים, בלי שום שיקוליים אחרים (ולהנהלת האוניברסיטה, כמובן, לא עושה רושם שזה אכפת). אחד היתרונות היחידים שבשיקולים הכלכליים של “אקדמון” זה זה שיש שם מכירות די זולות של ספרים שלא נמכרים טוב (הידד לתחומי־עניין לא שגרתיים!).